החלטה בתיק ס"ע 42651-05-11

1.         לפנינו בקשה למתן צו מניעה המונע את פיטוריה של המבקשת.

2.         ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו. מאחר שמדובר בהליך של סעד זמני, כל העובדות הינן לכאוריות בלבד:

א.         המבקשת עבדה במשרד החינוך במחוז הדרום בשנת הלימודים תשס"ו (7.9.2005 עד 15.5.2006).

ב.         מיום 13.8.2008 ובשנות הלימודים תשס"ח - תשע"א עבדה המבקשת כמורה לעברית במשרד החינוך במחוז ירושלים.

ג.          ביום 8.3.2010 הודע למבקשת בכתב כי בשנת עבודתה הראשונה הועסקה פחות   מ-6 חודשי עבודה מלאים, על כן שנה זו אינה נחשבת לשנת ניסיון ואינה מזכה בוותק מקצועי, וכי תקופת הניסיון שלה לצורך קבלת קביעות מתחילה בשנת תשס"ט (מ-1.9.2008, נספח ה' לתגובת המדינה).

ד.         בסוף שנת הלימודים הנ"ל כתב מנהל בית הספר שבו עבדה המבקשת כי  תפקודה אינה תקין, כי היא מתבטאת בגסות שאינה הולמת עובדת הוראה, ומשתמשת בעונש פיזי כדי לשלוט בתלמידים (נספח ו' לתגובת המדינה).

ה.         המבקשת המשיכה בתפקידה גם בשנת הלימודים תש"ע, ובמהלכה הגיעו להנהלת בית הספר תלונות של תלמידים והורים על כך שהמבקשת משתמשת בשיטות הענשה פיזיות כלפי התלמידים. כמו כן הוגשו תלונות במשטרה בעניין זה (נספחי ז' לתגובת המדינה).

ו.          ביום 3.18.10 הורה בית משפט השלום בירושלים על הרחקת המבקשת לתקופה של 7 ימים, ועל הפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' כחלופת מעצר (מ 33211-03-10, סגן הנשיאה השופט כרמי מוסק, נספח ח' לתגובת המדינה). כמו כן חזרו ונשנו תלונות על המבקשת לגבי אי התאמתה לתפקיד הוראה (נספחי י' לתגובת המדינה).

ז.          לאחר שנערכה ביקורת פדגוגית במהלך שיעורים שהעבירה המבקשת, ונמצאו ליקויים רבים באופן הוראתה, ולאחר שהמבקשת לא התייצבה לשימוע שאליו הוזמנה, הושעתה המבקשת השעיה דחופה. ההשעיה הוארכה עד ליום 16.6.10 (נספחים יג' ו-יד' לתגובת המדינה). המבקשת לא שבה לעבודה בשנה זו בשל חופשת הקיץ.

ח.         ביום 24.5.2010 הגישה המבקשת בקשה למתן צו למניעת פיטוריה (ס"ע 45125-05-10). המדינה הסכימה להאריך את תקופת הניסיון של המבקשת בשנה נוספת, לטענתה בשל קשיים שנתגלו בהליך פיטוריה.

ט.         בסוף שנה זו פוטרה המבקשת פיטורים פדגוגיים.

3.         המבקשת טוענת כי פוטרה בדרך בלתי סבירה, חסרת צדק ואנושיות, כי אין אמת בכל הטענות המועלות נגדה והיא כופרת בהן, כי מעלילים עליה עלילות, ורודפים אותה בשל כך שזכתה בתביעה שהוגשה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ובשל תלונותיה על הטרדה מינית, וכי תלמידים והורים אוהבים אותה ויכולים להעיד שהיא מורה טובה.

4.         מנגד טוענת המדינה כי המבקשת הועסקה בתקופת ניסיון, אשר נועדה לאפשר למעסיק לבחון את תפקודה, וכי למבקשת אין זכות קנויה לקבל קביעות, כי ביקשה לפטר את המבקשת כבר בסיום שנת הלימודים הקודמת, אולם לפנים משורת הדין ניתנה למבקשת אפשרות לשנת ניסיון נוספת. לאחר שנבחנו כישוריה הפדגוגיים והחינוכיים של המבקשת במשך שנת לימודים נוספת, הגיעו הגורמים המקצועיים במשרד החינוך למסקנה כי המבקשת אינה מתאימה לשמש כמורה במערכת החינוך. מוסיפה המדינה עוד כי אין כל קשר בין תלונות המבקשת על הטרדה מינית לבין פיטוריה, וכי אין זה ראוי להיעתר לבקשה, שכן הנזק שייגרם לתלמידים בשל החזרתה של המבקשת לתפקיד הוראה גדול בהרבה מהנזק שייגרם למבקשת.

5.         שלושה תנאים נדרשים למתן סעד זמני: ראשית, על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. די בראיה לכאורה, ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה הסופית; שנית, על בית המשפט לשאול עצמו אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, אם בא המבקש לבית המשפט ביושר ובניקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעת בית המשפט ובלבד לזכות בצו; ושלישית, על בית המשפט לבדוק את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין, אם יינתן או לא יינתן הצו, ולערוך השוואה של הנזקים זה לזה ולאזן בין אינטרס המבקש לקבלת סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית במשיב (פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א. ג.ר. שותפות לבניין ופיתוח, פ"ד מט (ו) 730, 736).

6.         לאחר בחינת הבקשה לאורם של תנאים אלה, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בכל המסמכים שהוצגו לפנינו, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

ראשית, וכפי שטענה המדינה, המבקשת לא הצביעה על זכות, לכאורה, הקנויה לה, ואשר מכוחה היא זכאית לסעד המבוקש. המבקשת היתה בתקופת ניסיון, ומן המסמכים שצורפו לתגובת המדינה עולה, לכאורה, כי המבקשת לא עמדה בתקופת הניסיון, ותפקודה במהלך תקופה זו היה, לכאורה, לקוי ביותר. המבקשת נהגה באלימות כלפי התלמידים עד כדי שהוצא צו להרחקתה מבית הספר (ראו נספח ח' לתגובת המדינה). לטעמנו, די בכך כדי לדחות את הבקשה.

למבקשת ניתנה הזדמנות נוספת לתקן את דרכיה, אך לא כך קרה. גם מבחינה פדגוגית היה תפקודה של המבקשת לקוי, לכאורה (ראו נספחים ט'-יא' לתגובת המדינה). נוסיף כי המבקשת לא פרסה לפנינו את המסכת העובדתית העומדת בבסיס בקשתה. יתר על כן, מקובלת עלינו במלואה טענת המדינה כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לעבר דחיית הצו, שהרי אם תוחזר המבקשת לעבודתה עלול הדבר, לכאורה, לגרום נזק לתלמידים.

7.         לא עלה בידי המבקשת ליתן מענה ענייני לטענות הקשות שהועלו נגדה בעניין תפקודה. כאשר נשאלה במהלך החקירה הנגדית מדוע לא הגיבה על הדוחו"ת הפדגוגיים שנשלחו לביתה, השיבה:

"אני לא הגבתי כי הרי אני נכנסת לבית הספר והדוחות האלה שקריים.